הפעם השנייה שלי...

החלה הספירה לאחור....

החלטתי, החלטתי מיד אחרי הפעם ההיא.... החלטתי, אני רוצה שוב ...

כן, כמו ילדה קטנה שנכנסה לחנות צעצועים והיא רוצה ולא מוכנה לוותר...

זה היה ברקע, לא בדיוק ברור, הרבה סימני שאלה, לא בדיוק לפי תכנון, לא עם קבוצת הריצה.

אבל דבר אחד היה ברור – אני רוצה !

אז עכשיו זה רשמי, נרשמתי – מרתון ציריך עוד 65 ימים ואני שם...

בשביל מה ?
עשית מרתון, היה כיף, נהנת, הרגשת את החוויה, מרתון זו השקעה, עלולות להגרם פציעות, אז בשביל מה....?

אז זהו – אני רוצה....

הריצה עבורי אינה פעילות רגעית, אלא אורח חיים המשלב גוף ונפש כאחד, משלב איכות חיים ודאגה לבריאות, זו דרך ביטוי לדרך החיים שלי, למזונות שאני אוכלת, לבגדים שאנחנו לובשת, לדגמים החדשים של נעלי הריצה, לאווירה הספורטיבית בחוף הים או בפארק שכולם רצים.

אני אוהבת לרוץ בחוץ, אוהבת את השמש וכן, זה נכון הרבה אימונים מתחילים הרבה לפני זריחת השמש, אני אוהבת לספוג ויטמין D.  

אני אוהבת לרוץ בחוץ, הנוף, האנשים, הרעשים, למרות שלעיתים צריך גם את המסילה בחדר הכושר.

אני אוהבת את הפרשת אנדורפינים בעיקר שהדופק גבוה.

אני אוהבת לתכנן,  אני אוהבת שיש לי מטרה, תכנית אימונים ולדעת שעמדתי בתכנית.

אני אוהבת לגוון, לרוץ בפארק, לרוץ בים, סתם לרוץ.

אני רוצה להרגיש שוב את התחושה של סם החיים.

אני אוהבת לפרגן לעצמי, להרגיש את השעות לא שעות.

אני אוהבת לחוות את חוויית ההצלחה, וזו הצלחה!

אז היום, אחרי 5 שנים שגם אני הצטרפתי למכורים, בדרכי למרתון השני שלי:

ההתרגשות, הבריאות, המטרה, התכנון, הערכים, האופי, היופי, היצירתיות, המודעות, ההנאות הקטנות של החיים, אימוני כח, יוגה, המוטיבציה, מצב הרוח, שעות השינה, השעות המוקדמות של הבוקר או יותר נכון השעות הקטנות של הלילה, המחיר, המשפחה, התזונה, החלבונים, הפחמימות, השומנים, זמן האיכות, החברים, האושר, המדבקה, הרצון להישאר צעירה לנצח....

כי לא באמת צריך סיבה והסיבה העיקרית, למה לא ? ומדוע ציריך ? האגם נראה נחמד :)