״גם זה סוג של הריון ולידה״ - הדרך שלי למרתון הראשון...

החלה הספירה לאחור....

עוד 10 ימים ואני באיטליה, מרתון רומא, 42.195 קילומטרים.

ואיך הסיפור שלי התחיל, סתם במקרה, כי לא הבנתי לאן כולם רצים ועכשיו זה כבר אצלי בדם , ברור, מובן וגם גם אני לא מתביישת להגיד, אני מכורה.

לפני תשעה חודשים החלטתי:

מוכנה מנטלית, בשלה נפשית, אפשר להתחיל באימונים לקראת...

השנה אשתתף בפעם הראשונה במרתון.

תשעה חודשים, בדיוק כמו הריון.

תשעה חודשים שבהם למדתי על היכולות, העוצמות, הרגעים הקשים, הפרופורציות האמיתות בחיים, על החברים, על המשפחה ובעיקר על עצמי.

תשעה חודשים בדיוק כמו הריון המחולק לשבועות ושלישונים....

השליש הראשון, החוסר וודאות, ההכרות עם משהו חדש שצומח אצלך בגוף.

השליש השני, מתחיל להיות כבר חלק מהשגרה, הכרות עם מציאות חדשה שהופכת ליום יום.

והשליש האחרון, השליש, ההתרגשות לא משתווה לרגש שאפשר להסביר.

אז הינה, אחרי תשעה חודשים גם המרתון הראשון שלי מחולק לשלישונים.

השליש הראשון: עם אתגר חדש, עם הרבה חברים חדשים לתחום, משמעת עצמית גבוהה, שליטה, אחריות, הכנת הגוף, הדאגה לבריאות, התחלת האימונים וכן, גם חששות מהלא נודע או מפציעות שיגיעו ברגע שלא מתאים ושוב עם התחושה שאולי פעם אצליח להסביר - בעיקר לחברים ולאנשים שלא מבינים, מה זה עושה לנפש ולגוף.

השלישי השני: כבר חלק משגרת היום יום, אימונים אירוביים של 4-5 פעמים בשבוע, אימוני כוח לחיזוק השרירים ומניעת פציעות, החשיבות בכמות מספקת של שעות שינה, התזונה, החלבונים. בדיקות תקופתיות שהכל בגוף מאוזן, הויטמנים, המינרלים.

תקופת הפינוקים לשופינג, קולקציות חדשות לבגדי ונעלי ריצה וכן, גם לקיץ וגם לחורף והארון מתמלא עוד ועוד... ובשביל בגדים ונעלים לטובת זה תמיד יהיה עוד מקום.

ההבנה שגם בחופשות בארץ או בחו״ל יש משמעת אימונים ולא מפסיקים לרוץ.

 ההבנה כי גם בימי חורף גשומים אי אפשר לוותר וצריך לצאת מהמיטה החמה, משמיכת הפוך ולרוץ.... למרות שבפעם אמר לי חבר, פעם ב.... לא נורא ואפילו מומלץ להישאר במיטה ולהינות מהרעש טפטוף הגשם אבל רק פעם ב...

והשליש השלישי: ההתרגשות....

מסתובבת עם תכנית האימונים, מזכיר משהו? כן, הרגע הזה שאת לא עוזבת את תיק הבדיקות וההכנה ללידה.

ההתרגשות וההכנה לקראת ...

האימונים העצימים ביותר: 30 קילומטרים, 32 קילומטרים, 37.6 קילומטרים.... כן, פתאום זה נראה אמיתי ואפילו די אפשרי.

התחושה שזה הדבר האמיתי, הדבר שגורם להגשמה עצמית, לחיוך ענקי ולהתרגשות.

אז עוד 10 ימים ואני שם, תשעה חודשים עברו מאז אותה החלטה...

תשעה חודשים וכמעט גם אני בחדר הלידה....

ובנימה אישית, 
תודה גדולה, מלאה באהבה, לשביט, נגה וסהר, הילדים האהובים שלי, מקווה שאתם גאים באמא וסולחים לי על ארוחות שישי, בערב, שבהם אנחנו חוזרים מוקדם כי אמא צריכה ללכת לישון מוקדם ולהתעורר בזמן בשבת לריצת הבוקר.
בכל קילומטר אתם נותנים לי כח להמשיך עוד ועוד....

ותודה ענקית לאחד שעמד על שלו והסביר שאת הבאסטה שלנו סגרנו.

תודה שבכל זאת, הרבה בזכותך הגעתי לרגע הזה, על הסבלנות, ההבנה, הוויתורים.

תודה שאפשרת לי לעשות את מה שגורם לי לחיוך ענקי ואושר אחד גדול.

גם זו לידה....

אופיר, אוהבת אותך.